"סביבה טוטלית"

אהרל'ה בן אריה
אוצרת: דורית טלמון
26.11.08 – 3.1.09

אהרל'ה בן אריה מבכירי הפסלים בארץ, יצירותיו הוצגו במוזיאון ישראל, מוזיאון המדע, מוזיאון תפן, וכן מוזיאונים חשובים נוספים בארץ ובעולם. פסלים רבים של האמן מוצבים בפארקים גדולים ובגני שעשועים ברחבי הארץ ובערים גדולות בעולם.

למבקר בתערוכה צפויה הפתעה. עם היכנסו לגלריה נגלית לעיניו מציאות חדשה. סביבה טוטאלית המורכבת מדימויים וצורות פיסוליות, העשויות סרטי גומי תעשייתי, עץ, צבע לבן, נחושת ופלדה.
זהו מעין גן שבשביליו חלונות בהם צירופי צורות, כתב עברי עתיק וביניהם פסלי עץ צבועים לבן.
המבקר בתערוכה מתהלך על ריצוף הגומי והוא זה הנותן את המשמעות והתוכן ליצירה.
אהרל'ה הוא אמן היוצר חוויה. יצירתו נעשית מתוך אמונה שיש ביכולתו לעזור לאדם לשפר את רגישותו לסביבתו. עבודותיו, קטנות כגדולות פונות אל האנושי וההומאני שבכל אחד ואחד מאיתנו. על התערוכה שהוצגה לפני שנים מספר במוזיאון ישראל, כתב אוצר התערוכה איזיקה גאון: " נקודת המוצא שלו מעוגנת בחומר, או ליתר דיוק במפגש בין החומר לקונספט. המה והאיך הולכים תמיד יחד."
עבודותיו מורכבות מעשרות אלמנטים השלובים זה בזה ומצטרפים לשלמות צורנית אחת. הוא ממזג בין החומרים
ויוצר בכל עבודה מפגשים שהופכים למציאות חדשה של חייו:
"מתוך חוסר וודאות גדולה אני יוצר את מציאות חיי. כמספר בני האדם מספר "המציאויות" וכולן יחדיו הן רשת המרכיבה שלם אחד שוודאי משפיע גם עליי. מציאויות אחרות משמשות לי "מראות" באמצעותן אני פוגש את עצמי. כל תופעה היא בעיני חלק מתהליך אבולוציוני, שאין למדוד אותו במושגים של טוב ורע נכון ולא נכון. הנסתר רב לי על הגלוי וכולי דחף וסקרנות לצמצם את גבולותיו האין סופיים. מסקרנים אותי במיוחד דברים שלא מנסים להיות מנומקים עד הסוף. את דרכי אני מוצא בעזרת תחושותיי, מצפוני וסה"כ הידיעה העומדת לי נכון לרגע נתון.
אני חש שייכות לתרבות היהודית ולארץ. תחושת השייכות עומדת בפני עצמה ואינה תלויה בהוכחות כלשהן לאמיתותם ההיסטורית של סיפורי המקרא או אישור מסמכות רוחנית כלשהי. כשם שאני אוהב להשתייך אני אוהב להיות נבדל, הנבדלות אצלי היא צורת ההשתייכות.
יצירתי היא פסלים ועבודות סביבתיות שהם הזמנה למגע פיזי, משחק ומחשבה. אובייקטים סביבתיים גדולי מידות נוצרים דרך דגמים קטנים שנבנים קרוב לליבי. עבודתי שואפת לפשטות, והיא מנסה לבטא הרבה בעזרת מעט, עוצמתה נגלית דרך מפגש עם אדם וסביבה.
באמצעות מזיגה בין חומר, אדם וסביבה אני מציע לבני אדם חוויה אמנותית המשרה עליהם, כך אני מקווה, עידוד ובטחון בעצמיותם. אני נמשך לעבודה בחומרים טבעיים, עצים למיניהם, מתכות מסוגים שונים וכן חומרים מודרניים עכשוויים, בשילובים לא תמיד שגרתיים. תכונות החומר והסביבה מהווים לי נקודת מוצא- "מצפן". הצרכים מהווים לי מסגרת מדרבנת , המפגש עם ה"מגבלה" מעורר בי את החשק לפרוץ. באמצעות
סמלים חסרי פשר אני חוקר מבלי להגיע למסקנות. יצירתי היא בינלאומית בעוד שאני עצמי, לא ממש.
אני הוא המעופף הארצי ביותר שפגשתם מעודכם."